אוי זעקי ארץ... 

נדמה שעוד לא הייתה כזאת, כפי שקרה בשבוע האחרון בהתדרדרותה של המערכת הפוליטית בישראל לשפל חדש - שטרם היה כמותה, ב"תרגיל המסריח 2" - כפי שאני קורא לה, פרי בישולם של אהוד א' (אולמרט) ואהוד ב' (ברק). כאשר ברק פתח את המרוץ לבחירות, איים ולא עמד בדיבורו. למה? לאהוד ברק הפתרונים. למרות שלא קשה לנחש את הסיבות לכך, שהרי בסופו של יום, במהדורה החדשה של המנהיגות בישראל, מה שקובע הוא המדד של הפוליטיקאי בסקרי דעת הקהל. במשפט קצר: בושה לפוליטיקה ולעסקנות הזולה.
אך במחשבה מעמיקה יותר, הבושה היא גם שלנו. שהרי במצב נורמאלי, בעת כזאת היה הציבור הרחב צריך לומר את דברו ולהביע בפומבי את רצונו, בניצול כל המשאבים החוקיים הקיימים, במטרה להביס את השחיתות והפוליטיקה המאוסה, לקראת צעידה לדרך חדשה, ולא היא.
מתקיים בנו דברי הנביא: "בימים ההם, אין מל בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים פרק יז, פסוק ו'). כל אחד עסוק בעסקיו, בענייניו ובעיותיו הוא, ומה לו ולקורה מסביבו, גם כאשר מדובר באש הבוערת על סף ביתו ממש - כל מהוויו הוא "הוא עצמו". אחרים עבורו הם ממנו והלאה. כאילו הקורה מסביבו לא שייך לו כלל. למה לו לצאת ולהפגין כנגד השחיתות המסואבת שהרקיעה שחקים וכבר לא השאירה אוויר צלול במרחבי הארץ היפה הנקראת ארץ ישראל - ארץ שעבורה הקריבו טובי בניה ובנותיה את חייהם?!!! ומה שווה היא הארץ עם כל מעלותיה בצמיחה כלכלית וטכנולוגית וצבאית, אם מתרוקנים מכל הערכים, כאשר הפשע ברחובות הארץ מזמן עבר את סף הקווים האדומים, הסכינאות משתוללת בבתי הספר, בפאבים, ברחובות ובערי ישראל... ואין איש עומד וזועק. מלבד אולי כמה בודדים הזועקים במדבר, זעקה הבטלה באלף (הדומם).

מה בין זליכה לפרידמן?

תופעה נוספת אשר עדים אנו לה, במיוחד לאחרונה היא תופעת "הדבקת תוויות" והכפשות לאישים, במקום וויכוח ענייני ותגובות ענייניות. מה שקורה מול עינינו כיום מפי אישים בדרגים הגבוהים ביותר שבתגובה לביקורת מולם, הם מגיבים בשפה שלא הייתה מביישת את אחרוני העבריינים בשוק. כך קורה, כאשר עומד איש מוכשר ומקצועי כמו החשב הכללי לשעבר ירון זליכה, המתריע על שחיתות מדאיגה ומצביע על עובדות וממצאים... (ראה ראיון עם ד"ר ירון זליכה בעיתון "גלובס" מהתאריך 3.7.08). במקום להפריך את דבריו - עניינית, באים גורמים למיניהם ומכפישים אותו, כאשר מציירים ומתייגים אותו כמעין "הוזה הזיות" או "מעורער במשהו"...
דוגמא נוספת: שר משפטים דניאל פרידמן. איש האקדמיה, משפטן מבריק בעל שם עולמי, ששמו (הטוב) חתום על גבי ספרים רבים בתחום המשפטי. והנה האיש מביא עמו את האני מאמין שלו, לשינויים מרחיקי לכת במערכת, אשר לדבריו הינה זקוקה נואשות לשינוי מהפכני - ולהחזיר את אמון הציבור אליה... (אגב טענה זו נשמעת מפי שורה ארוכה של משפטנים ועורכי דין דגולים) גם במקרה זה, במקום להתייחס עניינית לדבריו ולטיעוניו, מכפישים אותו - לא עניינית, ועושים ממנו מעין אחד שנטרפה עליו דעתו.
תופעה מדאיגה וחמורה.
(אין אני נכנס כלל לדיון מעמיק בנוגע למהות הצעתם של שני אישים נכבדים אלה, אשר יכול להיות כי כל אחד מהם יכול לשגות ב"שגיאות טקטיות? בדרכם לעשיית שינויים, ובמיוחד כאשר יכול להיות שיכלו לעשות את אותם הדברים שהם נלחמו בהם אילולא היו נוהגים בטקטיקה שונה ו"חכמה" יותר. אך אין זה מצדיק תגובות לא ענייניות מהסוג שהם קבלו).

כלל חשוב בעיתונות

לפני שנים, באחת ההזדמנויות, תוך כדי שיחה תמימה עם אחד מבכירי העיתונאים בימינו, אמר לי האיש: דע לך כלל גדול בעיתונות: אם רוצים להרוס תדמיתית אישיות ספציפית, ישנן שתי דרכים לעשות זאת. האחת לעוות את שמו (באופן עילג למשל), והשנייה לעוות את תמונתו...
זוכרים אתם את הרב יצחק פרץ שליט"א, חבר כנסת ושר בישראל, כאשר כשר העלייה והקליטה בביקורו ברוסיה בתחילת שנות ה - 90, אמר (ציטוט כמעט מדויק): "אני לא מאמין למראה עיניי, שליש מהעולים לארץ הינם גויים"... על דבריו אלה זכור הדיון בכנסת ולאחריה תשובתו ודבריו הנלהבים וחוצבי הלהבות בכנסת, כאשר מקהלה של חכי"ם מהשמאל לא אפשרו לו לדבר (איזו דמוקרטיה הראויה לשבח!!!). היום אין לך אדם מכל החוגים שאני חי ונושם בתוכם שלא מצטער על התופעה השלילית הזאת. (כמובן לצד השמחה והחשיבות של העלייה בכלל שאין איש שלא מברך עליה, וכל דברינו הינם אך ורק בנוגע ואודות העלייה הלא יהודית לארץ שהביאה נזק קשה מנשוא לחיינו. וד"ל).
לעולם לא אשכח את התמונות שהתנוססו למחרת היום בעיתונים הגדולים, בהם עיוותו את תמונתו של השר (הרב) יצחק פרץ כמפלצת של ממש. - נזכרתי בתמונה ההיא בעת השיחה עם העיתונאי איש שיחי.
היום היינו צריכים לבקש סליחה גדולה מאיש יקר זה, וכך גם להודות לו על שירותיו בטהרת הלב כל יחיד מאתנו. אישים דגולים שכאלה חסרים לנו כמו אוויר לנשימה. כאשר תוכם כברם, מעלתם וקומתם הרוחנית גבוהה ברבי קומות מרבים היושבים על כיסאותיהם, שיש להם הרבה מה ללמוד בטרם ישבו הם על הגה המדינה.
והתוצאה: במצב שכזה, מה לנו כי נלין על האהודים (אולמרט וברק) למיניהם, כאשר "הישרדותם" האישית עומד מול עיניהם לפני הכל (!) למה שלא ינצלו את ההזדמנות העומדת עול עיניהם. הרי בין כה וכה אין איש עומד ומצפצף. הרי המילה בושה, כבר איבדה את קסמה, כאשר עברנו מזמן את הגבול ואת כל הקווים האדומים.

"אבל אשמים אנחנו"

מימדיה של השפלות הפוליטית והמוסרית בישראל מדאיגה. אך בעיניי מדאיג יותר שתיקת העם, אותו עם שיכול היה כמו בעבר לשנות את המצב הבלתי נסבל שמול עינינו. כאשר בידו לזעוק בקול רם: "לא עוד!".
אני שואל את עצמי, לאן נעלמו להם כל הארגונים שנלחמו בשחיתות לאורך שנים, הוציאו את העם להפגנות ענק בכיכרות, הגישו בגצי"ם, והרבה פעמים אף רשמו הצלחות גדולות. לאן נעלמו כל יפי הנפש למיניהם כאשר צריכים אותם? האם עקב כך שמר אולמרט נמצא בצד אחר של המתרס הפוליטי (השמאל), הוא אשר מנחה את אותם יפי הנפש שלא להילחם להפלתו - שהרי הוא משרת את מטרותיהם, והרי כל האמצעים כשרים להשגתם. גם כאשר מדובר באיבוד עצמי של כל האני מאמין שהאמנו בהם? כך המו"מ עם סוריה, מו"מ מואץ עם הפלשתינים, זריקת ספינים תקשורתיים לאורך היום והלילה... העיקר לבלבל את הציבור ולערפל לו את חושיו, מבלי להיזכר בשחיתות במושחת ובפרשיותיו. כל יפי הנפש והתקשורת בראשם (ברובה, למעט הצדיקים בסדום שהינם מועטים), כמובן מחפים על אולמרט, מסיבות השמורות עמם.
דבר אחד ברור. תקופה זו תירשם בדברי ימי המדינה לדיראון עולם, כפשיטה טוטאלית מכל ערך ומוסר בסיסי. לזה נתנו יד כל הארגונים החשובים, שיכלו למנוע מהעם היושב בציון את הביזיון בעצם הימצאותנו בארץ בעידן זה של השפל.

כלל בסיסי שהופר

אחת הדברים הבסיסיים בחיינו, עליהם גדלנו, הוא: כי ערכים ומוסר הינם היסודות עליהם ניתן לבנות ולבסס כל דבר. וכאשר מתערערים יסודות אלה, לא ניתן לבנות עליו שום בניין של ממש, וכל בניין על יסודות שכאלה, צפוי לקרוס אתו. אם יש למישהו איזו שהיא הווה אמינה כי שלטון מושחת יכול להצמיח תקווה כל שהיא, בתחום כל שהוא - בטחוני, כלכלי, או חינוכי (?!), הרי שיכול הוא לומר לעצמו כבר עתה, כי חזונו הוא לשווא. כי יסוד מוסד הוא, וכלל ברזל בחיים, כי דבר רקוב לעולם לא יצמיח צמח יפה וחי (גם במקרה של הצלחה, הרי המדובר הוא בהצלחה "רגעית" שתחלוף עם הזמן).
כך, אם מתעורר למישהו זיק של תקווה בימי השפל הללו, כי תצמח לנו ישועה כלשהי - שהיה שווה לספוג את העילבון שבשלטון המושחת, הרי מצפה לו הכזבה. כי אומנם פוליטיקאים ואנשים יתחלפו להם עם הזמן, אך עקרונות המוסר הינם איתנים ומוצקים וטעמם לעולם לא תפוג. אמת זו הינה נצחית וקיימת, כי מרע לא תצמח לעולם טוב.
לכן, מי שצריך לקחת את הדברים לתשומת לבו שישימם על לוח לבו, ואולי יביא מזור מסוים לעם, הסובל ממילא מחדשות לא מחמיאות ואולי אף מפחידות משהו.
זכור נזכור: כי מנהיג שכל מהוויו הוא רק טובת עצמו, מנהיג שדרס כל ערך מוסרי עבור מטרה אחת ויחידה - "הישרדותו הפוליטית האישית", יהיה מוכשר ככל שיהיה - הוא חוטא לתפקידו הרם. עלינו ומוטלת החובה המוסרית לשנות מצב זה, בכל אמצעי חוקי, למען הדורות הבאים, למען ילדינו שלנו.